זה עתה חג הסוכות יצא, ומייד החל חג שמחת תורה. אחד המנהגים הבולטים בשמחת תורה הוא מנהג ההקפות שעושים עם הספר תורה סביב הבימה.

המנהג שנפוץ בכל קהילות ישראל לעשות הקפות עם ספרי התורה, לא מוזכר בראשונים. הראשונים הזכירו רק את המנהג להוציא את ספרי התורה והשמחה עמהם.

הרמ"א הזכיר את מנהג ההקפות וכתב: ”נוהגין במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי התורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות, וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב והכל משום שמחה". 

הרבי הריי"ץ מליובאוויטש, הסביר את מנהג ההקפות ואמר: "בשמחת תורה ספרי התורה רוצים רק לצאת ולפצוח בריקוד, אבל מה יעשו שאין להם רגליים? לכן כל יהודי צריך לקחת את ספר התורה ולשמש לו רגליים לריקוד".

עוד מסופר על הריי"ץ ששנה אחת בשמחת תורה הסביר מה הפירוש "הקפה", ואמר שדרך העולם שלאדם נאמן אפשר למכור בהקפה, ולאדם שאיננו נאמן מוכרים רק במזומן, כך כל יהודי מישראל, ודאי התעורר לתשובה אחר הימים הנוראים, ונהיה "נאמן" לקבל הרבה שפע כמו אדם שלוקח בהקפה.

ומהיכן הגיע מנהג "הקפות שניות"? ר' חיים ויטאל תלמידו של האר"י ז"ל כותב בספרו 'שער הכוונות', שהאריז"ל היה נוהג לבקר במוצאי שמחת תורה בכמה בתי כנסיות בצפת שהתעכבו לסיים את התפילה, ולערוך שבע הקפות בכל אחד מהם, משם הגיע המנהג לחברון ולישיבת המקובלים בירושלים‏.

לאחר מכן התפשט גם לשאר בתי הכנסת בירושלים‏ ומאוחר יותר לשאר קהילות ארץ ישראל. מארץ ישראל עבר המנהג גם לכמה מקהילות ועד שהתפשט המנהג לנחלת הכלל.

ישנם שני טעמים למנהג ההקפות גם בצאת החג, הטעם הראשון הוא, השתתפות עם בני הגולה בשמחת התורה שמתחילות בזמן זה (בצאת שמחת תורה של א"י), מכיוון שבחו"ל שמחת תורה ושמיני עצרת מחולקים לשני חגים נפרדים.‏

הטעם השני הוא, מכיוון שלאחר צאת החג מותר לנגן בכלי נגינה ועל ידי זה יכולים להתקבץ אנשים רבים יותר לשמחת התורה ולקיים "ברוב עם הדרת מלך", נהגו להוסיף עוד הקפות במוצאי החג.